משטה צילונית

ראיתי כמוה בידי העובדים הציילונים ביערות, משמשת כמשטה וכגרזן לחיתוך ולקיצוץ ענפים. ראיתי פועלים משתמשים בה כמקבת לניפוץ אבנים בעת סילוק מפולת סלעים. בשדות ראיתי שמשתמשים בה בתור כלי לשיפוץ תעלות ההשקיה ודפנות האדמה שסביב שדות האורז. וכמובן, זהו הכלי הנפוץ להתזת הראש של אגוזי הקוקוס הירוקים, על מנת לשתות את צופם, ולניפוץ קליפתם של אגוזי הקוקוס היבשים כדי לשתות את "חלבם" וליהנות מ"בשרם".

תקציר יצירה

זהו סיפורה של משטה, מאוסף הסכינים, הפגיונות והחרבות שצברתי במהלך חיי. את המשטה רכשתי בצפון האי ציילון, סרי לנקה כיום, ב-1966, בדרכי לביקורי הראשון בהודו. נקשרתי למשפחה הטמילית שארחה אותי בטרינקומלי ואף זומנה לי חוויה מיוחדת בחופו של מפרץ קטן במקום.

על המחבר/ת

אני גמלאי יליד 1939, אב לשלושה ילדים וסב לשמונה נכדים. בעל תואר שני בחינוך ותואר שלישי בלימודים הודיים. בעקבות הדוקטורט פרסמתי ספר מדעי – "The Nasiketa Story", וכן מספר מאמרים באנגלית ובעברית, בנושאי התרבות ההודית. פרסמתי גם ספרים: "אל מקורות הגנגס" – תיאור מסעי הראשון להודו. "פנינת השומרון" – קובץ סיפורים מן המושבה בה גדלתי. "שנים עשר פגיונות" - סיפורי פגיונות מהאוסף שלי, בהוצאה דיגיטלית ב"עברית". מדי יום אני כותב בעיקר סיפורים קצרים, ומפרסם את חלקם במרשתת.

עוד יצירות של עמוס