כמו גיבורים מיתולוגיים יוונים נוספים, הרקולס ופרסאוס למשל, שהיו להם אבות אנושיים אך נחשבו גם לבניו של זאוס מלך האלים, גם לתזאוס יש מקור אנושי ואלוהי – הוא נחשב לבנם של אייגאוס מלך אתונה ושל אל הים פוסידון. על פי המיתולוגיה, שניהם עיברו את אייתרה (Aethera) בת פיתאוס (Pittheus) מלך טרויזן, באותו לילה. מרי רנו הופכת את ההורות הכפולה ליותר מובנת. היא מספרת שאייתרה הבתולה הייתה חייבת לשמש כקדשה במקדש על חופו של אי סמוך לטרויזן, ולשכב עם הראשון שיגיע. אביה, ידידו של אייגאוס מלך אתונה שהגיע אליו לביקור, ביקש מאורחו לשחות אל האי ולהיות הראשון. הסופרת מתארת את אייגאוס ששחה אל האי, כמי שיוצא אל החוף ערום ומכוסה באצות, וכך נכנס למקדש. לאייתרה הוא נראה כמו אל הים פוסידון וכך היא תיארה אותו לאביה כשסיפרה את קורותיה בחזרתהּ לארמון. האב ואייגאוס העמידו אותה על טעותה.
סיפור עלילותיו של תזאוס מלך אטיקה, המבוסס על ספרו של רוברט גרייבס "The Greek Mythology" ועל ספרה של מרי רינו "מות יומת המלך", בהוצאת עם עובד.