“מוזר,” הרהר. “כאשר אמרתי לאדם שעליו להביא לחמו בזיעת אפו, חשבתי את זה לקללה. אבל משהאדם נעשה בר תחליף על ידי המכונות שלו, היכולת להביא לחם נעשתה ברכה שקשה להשיג אותה. עוד מעט יתפרנסו רק בעלי המכונות…”
שיחה בין הבורא וחוכמתו (או שכינתו) בגן עדן הזנוח. הוא מהרהר במצב האדם בעידן הטכנולוגי, והיא מעודדת אותו לדמיין תסריט שבו הנברא בצלם מצליח ל"ביית" את הטכנולוגיה ולבנות חברה צודקת שתשמור על האדמה. אבל מי, הוא שואל, יממש את התסריט הזה בעולם המעשי? לשאלה הזאת יש לה תשובה...
עברית 
English