החיים החדשים המתנהלים במקום, שטפו את העבר אדישים לכל מה שהיה כאן פעם.
המספרת מנווטת את עלילת הסיפור תוך מעבר בין אירועי ההווה האחוזים באירועי העבר, כשהיא יוצאת בעקבות זיכרונותיה לחפש את הרחוב בו גרה בימי ילדותה, רחוב 201 ביפו. אך רחוב 201 נעלם בזמן, והחיים ההומים שהתנהלו בו הושתקו, וגם הד קולם נדם ונעלם. אין זכר לרחוב. רק הים נשאר מהחיים ההם. הים כחבר נאמן מקבל אותה בברכה "לוחך את כפות רגליה". ברגע זה התרחשויות העבר והתחושות הנלוות אליהן צפות ועולות ומקבלות חיים.