החדר היה אפל, האוויר הכביד על הנשימה, עשן נרות וקטורת התערבלו לריח מתקתק. היא עצמה עיניה, נושמת עמוק, מחזיקה את האוויר בריאותיה בניסיון לפרק את הריחות, לחלקיקים. תחילה היא זיהתה מרווה מרירה של כנסיות ילדותה, ואז לוונדר מרענן שהזכיר כביסה נקייה.
היא נכנסה לחדר וראתה אותו במיטתו. מראהו המשונה זרק אותה לסדרת זכרונות שלה ושלו.