הדבר הראשון ששמתי לב אליו בכדור הארץ היה הכבידה. כשפסעתי בנמל החלל של ישראל הרגשתי כאילו שאל רגליי קשורים גושי קרח עצומים שמושכים אותן מטה. פקידת ההגירה טענה שאתרגל לשינוי בתוך שעה, מקסימום שעתיים. היא דיברה מהר מאוד והגתה כל הברה בחדות. כך בוודאי נשמע מבטא עברי-ארצי, חשבתי לעצמי. אולם הכניסה שבו עמדתי היה המבנה הגדול ביותר שהייתי בו מעודי, וההמולה בו לא פסקה לרגע
סיפור מדע בדיוני שמתרחש בין ירושלים העתידית לאירופה, ירחו של צדק, ושעוקב אחרי גיבורה צעירה שעוזבת את עברה הטראומטי מאחור לטובת מקום טוב יותר – או כך היא מקווה, לפחות. התפרסם לראשונה בפרויקט הסיפורים של כנס "מאורות".