משה רבנו בקשמיר

עבורנו מסתיים סיפור משה רבנו בפסוקים: וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי יְהוָה: וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בית פעור וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻורָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה (דברים פרק ל"ד, 6-7). אולם באסלאם התפתחו מסורות הקשורות במשה רבנו גם אחרי מותו. כולנו מכירים את נבי מוסה מדרום ליריחו כקבר משה, שאלפי צליינים מוסלמים פוקדים אותו מדי שנה. אך קיימת גם מסורת נוספת בכת האחמדייה בהודו, שפלג ממנה התיישב גם בשכונת כּבּאבּיר בחיפה. על פיה, נלקח משה מהר נבו והובל לקשמיר, שם המשיך להפיץ את האמונה באל אחד, עד יום מותו. הוא נקבר בעמק קשמיר. ודרך אגב, לא רק הוא, אלא גם ישו.

תקציר יצירה

הסיפור הוא גרסה משופרת למה שתיארתי בספרי "אל מקורות הגנגס". מדובר באמונה של העדה האחמדית, שאליה נחשפתי במסעי הראשון להודו, ובעקבות זאת חוויתי חוויה מיוחדת בקשמיר, הקשורה למשה רבנו.

על המחבר/ת

אני גמלאי יליד 1939, אב לשלושה ילדים וסב לשמונה נכדים. בעל תואר שני בחינוך ותואר שלישי בלימודים הודיים. בעקבות הדוקטורט פרסמתי ספר מדעי – "The Nasiketa Story", וכן מספר מאמרים באנגלית ובעברית, בנושאי התרבות ההודית. פרסמתי גם ספרים: "אל מקורות הגנגס" – תיאור מסעי הראשון להודו. "פנינת השומרון" – קובץ סיפורים מן המושבה בה גדלתי. "שנים עשר פגיונות" - סיפורי פגיונות מהאוסף שלי, בהוצאה דיגיטלית ב"עברית". מדי יום אני כותב בעיקר סיפורים קצרים, ומפרסם את חלקם במרשתת.

עוד יצירות של עמוס