אָז גַּלִּים שֶׁל חוֹף יְלַטְּפוּ עֲקֵבוֹת, שֶׁל בַּרְדְּלָס, נְמֵרָה וּפְלֻגַּת מֶרְכָּבוֹת, שְׁאֵלוֹת עֲמוּמוֹת יַרְטִיטוּ אַנְחָתָן, לָרַע? לְטוֹב? לֹא נֵדַע פִּתְרוֹנָן.
המצב קורא להיזכר בתקופות בהן קם העם מאבלו והארץ התאוששה. כבר עברנו מצבים קשים והרי גורל. שיר זה נולד בהשראת הרגשה זו, החיונית לגורלנו.