נִצְּבוּ מִסָּבִיב שְׁכֵנִים אֵין מִסְפָּר, לְכֻלָּם דְּגָלִים בְּצֶבַע מֻכָּר, עַל בִּתְרוֹנוֹת רוּחָמָה מַרְבָד מְנֻמָּר, פְּרָחִים מְרֻבִּים כְּמַפְגִּינִים בַּכִּכָּר.
באחד הימים האחרונים, כאשר מזג האויר איפשר זאת, יצאתי לטיול בוקר. בגינה הסמוכה ראיתי שלוש ציפורי דוכיפת שניקרו במרץ את הדשא. לרגע תמהתי בליבי האם אלה הן אותן ציפורים שאני רואה בכל שנה, המגיעות בתקופת החורף לנקר בסביבה? מכאן צמחו שירי הדוכיפת. שאלה אחת ניקרה בראשי – איך קוראים לזכר שבין ציפורי הדוכיפת.. מכאן צמח השיר השני. לפתע הבנתי כי בעצם ט"ו בשבט בפתח והכלניות מתכוננות לפריחה גם בשדות העוטף וגם ביער בארי...תחושה של סיפוק עברה עלי ואף הרגשת נחמה. מה עוד שסדר קטן של ראש השנה לאילנות עומד בפתח.