כאשר התותחים רועמים

"כאשר התותחים רועמים המוזות שותקות" הפתגם אינו מבטא במדויק את המציאות שלי. אני כותב עתה כאשר תותחי מלחמת "חרבות הברזל" רועמים כבר כמעט שנתיים, הצבא מתכונן לכיבוש העיר עזה, וארבעים ושמונה חטופים נמצאים עדיין בשבי החמאס. אנו מייחלים שהמלחמה תסתיים, שהחטופים כולם ישוחררו ושכל החיילים ישובו בשלום לבתיהם. הרעיון לסיפור שלהלן צץ במוחי במים בעת שחיית הבוקר היומית שלי, למרות שההשראה באה מאש – מן הסרט הגרמני "שמיים אדומים" (Roter Himmel), ששריפת יערות היא מקור שמו.

תקציר יצירה

סופר צעיר מנסה לסיים לכתוב את ספרו השני, בנופש בקיבוץ. שכנתו ב"צימר" הסמוך מעוררת את סקרנותו, ונענה לבקשתה לקרוא את טיוטת ספרו החדש. היא שוטחת בפניו בכנות את ביקורתה השלילית על הספר. העלילה מסתבכת, וכיצד היא מסתיימת?

על המחבר/ת

אני גמלאי יליד 1939, אב לשלושה ילדים וסב לשמונה נכדים. בעל תואר שני בחינוך ותואר שלישי בלימודים הודיים. בעקבות הדוקטורט פרסמתי ספר מדעי – "The Nasiketa Story", וכן מספר מאמרים באנגלית ובעברית, בנושאי התרבות ההודית. פרסמתי גם ספרים: "אל מקורות הגנגס" – תיאור מסעי הראשון להודו. "פנינת השומרון" – קובץ סיפורים מן המושבה בה גדלתי. "שנים עשר פגיונות" - סיפורי פגיונות מהאוסף שלי, בהוצאה דיגיטלית ב"עברית". מדי יום אני כותב בעיקר סיפורים קצרים, ומפרסם את חלקם במרשתת.

עוד יצירות של עמוס