באחד הימים, יצאה הסבתא עם אלון אל פאתי שכונת בית הכרם, משם יכלו לצפות בגשר החוצה את הוואדי ובתנועה הזורמת בכביש בגין, ושוב סיפרה כיצד הייתה חוצה את הוואדי, כשכל זה עדיין לא היה קיים. אלון הקשיב לה ברוב קשב, עד שקולה החל להגיע לאוזניו כאילו מרחוק. הוא ראה עתה את הוואדי כפי שסבתו תיארה אותו. הסתכל על הסלעים, על עצי העוזרר הפורחים, והקשיב לציוץ הציפורים. לפתע התרומם באוויר והצטרף ללהקה של דרורים שעפה מתוך עץ העוזרר.
סיפור על ילד ששמע סיפורים רבים והיה בעל דמיון מפותח. ההרפתקה הבדיונית שלו הביאה אותו לנבי מוסא והפגישה אותו עם הסכסוך הישראלי-ערבי.
עברית 
English