סבא היה גבר קטן קומה, קומפקטי ומצומצם בנפחו. אבל מה שהחסיר בגובה השלימו שריריו וכוחו. כשחמתו בערה בו הוא היה הופך לאדם מפחיד ממש ויעיד על כך אותו מקרה שארע ביום 12 נובמבר 1940, אשר עליו לא דברו מעולם במשפחה בבחינת לא מוציאים שדים מבקבוקם... "אני מתחמם מהר ומתקרר מהר. ולעולם לא שומר טינה." ואני האמנתי לו מה עוד שהיה לו מעיל ששקל ... מה זה שקל.... טונות. "בגלל השינל הזה לא עפתי ברוח..." צחק סבא בעבוס. "וגם על הטנדר בכפר תבור. לא הרגשתי כלל ברוח".
אחרי הסיפור על מעילה השחור של אימא והאיור שנשלח בעקבותיו. שאלוני ידידי, ומה אתה זוכר לגבי אביך? השבתי שאין קיפוח. גם לאבא שלי, הוא סבא בעבוס, היה מעיל מכובד משל עצמו - השינל. והנה, להלן סיפורו של השינל של אבא שהיה נוטר במשטרת הישובים העבריים בראשית שנות 40 של המאה הקודמת
עברית 
English