נסעתי איתם לקניון. שמתי ווייז כדי למצוא את הדרך המהירה ביותר. הילדים עשו כל כך הרבה רעש עד שהיה נדמה לי שהווייז אמר – "אותי, תוריד כאן." נכנסנו לסרט. שילמתי עבור שלושה מקומות, אבל בפועל השתמשנו רק במקום אחד. הקטנה ישבה עליי ורעדה מפחד כל הסרט. הגדול קינא בקטנה, מצא לו חתיכת ברך פנויה והתיישב עליי גם הוא. בסוף הסרט יצאו שני ילדיי החוצה כמו שני פנתרים, ואני דידיתי החוצה בברכיים דואבות. השפלתי מבט אל הנייד כדי לבדוק הודעות שהצטברו, ואופס, תוך שנייה, הקטנה שלי נעלמה
נפשו של הבעל קצה בעבודה המשרדית, ולאחר שהוא מקשיב לקיטוריה של אשתו על הטיפול בילדים הוא מציע שיתחלפו בתפקידים. לאט לאט הוא מגלה שהמציאות יודעת לסטור, האדם מתכנן ואלוהים בועט, שעדיף להישאר על ארבע, וכנראה שחנה היתה אשה חזקה במיוחד.
עברית 
English