עמדתי שם המום. לא ידעתי מה לומר. הבטתי בכרטיסים שבידה של רוני כאילו היא מחזיקה מולי עב"מ ושואלת אותי אם בא לי לאכול אותו. מה אני אמור לעשות עם זה? רציתי נורא להגיד לה כן אבל בכל פעם שפתחתי את הפה שאפתי כל כך הרבה עשן עד שלא יכולתי לנשום. עצמתי את עיניי והרגשתי איך ישנו עולם, עולם אחר. עולם של אש. עולם שקיים רק בזכרון, או בחלום, או במקום אחר ובו רוני ואני נשרפים לנו ביחד עם שלושה ילדים קטנים, גמל, שכנים מעצבנים ומכונית דפוקה. לקחתי נשימה עמוקה של עשן וניסיתי שלא להשתעל. עצמתי עיניים וראיתי איך כל העתיד הוורוד שלנו עולה באש
גיבורנו רוצה להזמין חברה מהעבודה להופעה, הוא לא מתאר לעצמו כמה סבוכה ומפותלת תהיה הדרך להשגת הכרטיסים. אולי הוא יזדקק אפילו להשגחה עליונה?
עברית 
English