נדחפתי דרך הקהל המבעבע של גופיות, חולצות בית ספר פרומות ורגליים יחפות והגעתי למעגל הפנימי. במרכז, על מרצפות הבטון הגדולות והאפורות ישב לו שאולי, רגליו השחומות משוכלות תחתיו, ועליהן, לבן, צח וצמרירי, רבץ לו בשלווה טלה לבן. מעגל הילדים הצפוף שמר על מרחק ביטחון מהפלא שבמרכז, אך לאט החלו האמיצים שבינינו לצמצם טווח, צעד אחר צעד. שלומי וינשטיין העז והושיט יד רזה וניסה לגעת בזנב הכדורי. הטלה ניער את זנבו קצרות ושלומי המופתע ניתר אחורה ונפל על אחוריו לקול מצהלותינו.
סיפור קטן על חברות והתבגרות בפרבר של שנות השמונים.
עברית 
English