רק שנים רבות מאוחר יותר היא העזה, בהתקף נדיר אחד של אומץ, להתייצב מולו ולשאול מה בדיוק התרחש אז בינו לבינה. והוא השתעל במבוכה, נהם משהו על שילוב של בירה וערק ופטר אותה בביטוי השָׁחוּק "אי הבנה מצערת" שאולי גילה טפח אך כנראה כיסה יותר מטפחיים.
אישה מתבגרת מוזעקת לבית החולים שם מאושפז אביה הזקן - הסובל מסרטן ראות מפושט - כשהוא מחוסר הכרה ומונשם. בזמן שהיא יושבת בחדר ההמתנה שמחוץ ליחידה לטיפול נמרץ מציפים אותה זיכרונות מקוטעים וטראומטיים מימי ילדותה.