הספר הזה נראה לי אפילו יותר עשיר ואנרגטי מקודמיו. אהבתי את השיר "על הטיפשות" וכבר תרגמתי אותו. כמובן, הדמות הזאת היא פרודיה של דמות החוכמה במשלי (וגם של אתונה).  השיר מזכיר לי את פלובר -- הטיפשות הייתה אצלו אובססיה, גם הוא יצר משהו כמו אנטי-חוכמה. גם אלכסנדר פופ ("The Dunciad") תיאר "אלה" שקרא לה  Dulness. הזדהיתי מאוד עם ה"אפיטף" השביעי.  אולי זה כל אדם, בעצם.

קיבלתי בתודה את "השגיאה המופלאה" מחסיד השירה חיים גולדגרבר, ותודות לתקופה גם הספקתי מאז לקרוא בו, ולשוב ולקרוא בו. ורציתי לכתוב לך כי נהניתי מאוד מהקריאה בו, וחשתי שהוא צלול ומדבר אליי בפשטות, ולמרות שאנחנו כמעט ולא מכירות - הרגשתי יותר מבכל ספר אחר שלך שקראתי בעבר - אותך ממש מדברת אלי. החל מ"עם חגורת נפץ מקטיפה", עבור ב"חשבתי שקמטים על השפה העליונה", המשך ב"כשאני שמה", "הערת שוליים", אודה לאהבה" ועד "האהבה" שכמעט מסיים את הספר - השירים היו פשוט נפלאים. תודה רבה לך שכתבת אותם, גם בשבילי.

שם קובץ השירים "השגיאה המופלאה" מרמז מן הסתם על החיים שהם מזמנים לנו מסכת של שגיאות, אך יש בהן שגב ופלא, והספר שלפנינו מצביע על המסכת הזאת בצורה חכמה, מרתקת ומרגשת. את הבקורת המורחבת ניתן לקרוא באתר "יקום תרבות" וגם בכתב העת המקוון של אהוד בן-עזר

נוקב, מבודח, מחמיר, מכמיר, משעשע, נוגע, מר, ממתיק, דק, מפלח, מרים להנחתה, משפיל אף מרומם, ממית ומחייה, סוריאליסטי, אמיתי, מפתיע, חכם, משתטה, שנון, מלא חן, וכל כך את, הספר שלך. תודה עליו ('קראנו מכריכה לכריכה). ותודה עלייך. סיוון ואבישר. ובעצם הכי חשוב: מלא לב. דעת מלאה לב.

שיר זן עם סיום ברור