קראתי בנשימה אחת ולא הפסקתי. תודה לך על זה:) אקרא בעניין רב יצירות נוספות שלך ואמליץ על יצירה זו גם לתלמידיי ותלמידותיי שנושא העבודה הוא "אהבה" - מרתק ואמיתי. אם מותר לי, הסוגריים היו מיותרים לי, אם שמים סוגריים, אז אולי לא צריך אותם. בנוסף, ברור לי תפקיד היצירות המוסיקליות, ובכל זאת, הירידה לפרטי פרטים, בכל הקשור לשמות היצירות... כמו בתוכניה, אולי אני טועה מכל מקום, יצירה מרגשת, נוגעת ללב, איזה יופי. שוב, תודה.

סיפור שמזכיר את היפה והחיה. מלא דקויות ותיאורים מאוד מדויקים של מחשבות נסתרות ומעשים והתחשבנויות של האישה שרבים לא מעיזים לומר כלפי חוץ או אפילו לזהות אותם. אבל גם לגבר היו מניפולציות ונצלנויות שאפשר להסיק מהסיפור והם רמזו על תחילת הסוף. הרגשתי לפעמים שיש יותר מדי ניואנסים ואפשר היה לקצר. רק מהאמצע בערך התחיל לזרום.

בהצלחה רבה, נשמע מרתק.

ארוך ומייגע.

תודה רבה! סיפור נהדר!

יפה מאוד

הכתיבה ממש מוצאת חן בעיני , תודה חמוטל

מאד מאד מעניין

סיפור כתוב טוב... הדמויות עגולות , משרתות את העלילה ומאוד אמינות... המעבר הפתאומי מהווה מתמשך, שבו נכתב רוב הסיפור להסתכלות עליו בעבר- מרתק ממש. תרגיל כתיבה מענין. פתאום כקוראת - את יודעת לבטח שזה נגמר. וכן זה נגמר. סיפור קצר טוב על כל מאפייניו שאפו...

הסיפור מאוד מצא חן בעיני. תודה.

כתיבה מצויינת, תודה רבה על הזכות!

יופי של סיפור.

סיפור מדליק

אהבתי את הסיפור המרתק והמעניין שעשוי ברגישות ובמחשבה. הסיפור מהווה מחשבה על סיפור רגשי הנוגע שנותן כח לאנשים שחווים קטעים דומים ולא תמיד מצליחים להתמודד נפשית ורגשית עם הכאב. מקוה מאוד שחמוטל תזכה בפרס. שאפו על היצירה והעשיה.

מאחלת למחברת המון השראה!

סיפור מעניין, אהבתי

הסיפור מעניין. קראתי אותו בנשימה עצורה, ללא הפסקה. ההחשיפה העצמית של המספרת נוגעת ללב ותורמת לסיפור. הנושא העדתי מוצג בצורה עדינה, ומענינת.

גדולתו של הסיפור הזה היא בהצגה של אלמנטים דקים ובלתי משוערים לקשיי ההתעלמות מהבדלים עדתיים או השכלתיים. חמוטל חושפת פערים בלתי חשובים לכאורה ההופכים לבלתי עבירים. בתבונה דקה היא הופכת את הטריויאלי לכאורה לחסימה כואבת. אהבתי את הדקות הזאת. לא ריחוק עקרוני בין משכילה אשכנזית לבין גבר מזרחי מפריע, אלא זוטות שמקבעות את הסוף העצוב.

מאוד אהבתי את הסיפור מוסיקה אהבה רגשות וסיגנון כל כך נעים

אהבתי מאד את הספור "מצאתי אותו באינטרנט". הסיפור כתוב יפה, זורם, רגיש, הגיבורה מודעת לעצמה... הסוף מעציב מאד. האם הסוף הכרחי? האם כך נגזר מתכונותיה? מתכונותיו? מהציפיות של כל אחד מהם? מה צריך היה לעשות כדי שיהיה אחרת? האם קיים בה רצון עמוק לקלקל? מדוע נעשתה חסרת יכולת להגיד "לא" לאירוח ליל הסדר? הכול מחייב חשיבה.

סיפור מעניין מאוד , אהבתי.

גב' חמוטל בר יוסף שלום רב אני מרשה לעצמי לשאול אותך, מה זה??? פשוט מ-ד-ה-י-ם עונג צרוף. כוח היצירה שלך, טמון בעובדה שזה מזכיר לכל אחד ואחת מאיתנו את עצמו הוא. תבורכנה ידייך ומחשבותייך. הרבה זמן לא קראתי ספרים (למעט ספרי משפט משעממים וגם מעניינים בו זמנית- כן כן יש דבר כזה). ביצירתך זו שברת לי את ההרגל ששנים אני מנסה להפטר ממנו, קרי לגרום לי לקרוא ספרים מעניינים. אני מאחל לך שנה טובה ומתוקה, ובעיקר בריאה לכולנו. עומר מזאריב, עו"ד

הסיפור שבה את לבי מפני שהוא כל כך ישראלי. אנחנו כאן בארץ, רובנו מהגרים ובני מהגרים, קרובים-זרים. לעתים איננו יודעים לזהות את הקרבה גם כאשר היא קיימת ולמרות האהבה הקושרת בננו אנו נשארים זרים.

אהבתי

קראתי בבת אחת ובעניין רב. סיפור אמיתי, מרגש עם המון אמפטיה לדמויות השונות. תודה!!

חמוטל יקרה, קראתי בעניין ובחשק הולך וגובר את הסיפור (ואף סימנתי "אהבתי"). נדמה לי כי התובנה העיקרית שאני לוקח ממנו היא שבעצם עולמנו איננו מחולק על ידי מין, צבע, גזע, דת וכדומה; החלוקה היא בין הבניין האישיותי שלנו שנבנה על ידי אהבת מעלותינו לבין ההרס שיכול חלילה להיגרם לאישיותנו על ידי שנאת מגרעותינו. דומה שהגיבורה כעוסה מאוד על היותה שבוייה בתוך מערכת כללים נוקשה שהיא אינה יכולה להיפטר ממנה (שנאת קולניות ורעש; אהבת ניקיון אובססיבית; אי יכולת לעמוד בפני מי שמראה לה את חולשותיה ועוד...). כל הדיכוטומיות (דתי/חילוני; מזרחי/אשכנזי; משכיל/הדיוט; מאמין באמונות טפלות/לועג לאמונות טפלות ועוד) משמשות בעיניי עילה לגיבורה לברוח מן העמידה על חולשותיה ומן ההכרה כי עליה לסלקן (ובעצם מן ההכרה כי היא אינה מצליחה לאהוב את מעלותיה יותר מאשר היא שונאת את מגרעותיה). הגיבורה כמו כועסת על המטען הגנטי שירשה ועוד יותר כועסת על עצמה שהיא משועבדת – בלא יכולת להשתחרר – ממגרעותיה. הכעס בסופו של חשבון הוא על בורא עולם שכובל אותנו בחולשותינו ומניח לנו להבין כי לא נוכל להיחלץ מן האיבה כלפי מגרעותינו כבני אנוש וכי יקשה עלינו מאד להשתחרר מכך על ידי כך שנאהב יותר את מעלותינו. נהניתי מן הסיפור האקזיסטנציאליסטי; אני כמובן מאחל לך בהצלחה. שנה טובה ומאושרת והמשך יצירה יפה, צדוק

קראתי את הסיפור ואהבתי. קולח, מעניין נוגע וסופו-מפתיע.??

קראתי בשקיקה . צילום מציאות מעשה ידי אמנית כתיבה .העלילה והסגנון אחזו בי כבצבת ולא הרפו לרגע . "אלהים מצוי בפרטים"וכך גם עוצמת הסיפור הזה הפשוט לכאורה ."אצבעות ארוכות עם צפורניים מלבניות ..וזה הכמיר את לבי"- פרטים שהזכירו לי את כתיבתו של עמוס עוז . כמו חנה גונן המתבוננת במיכאל גונן בספר מיכאל שלי . אני מעניק את הפרס ליוצרת המוכשרת הזאת בהנאה ובכבוד . 5 כובים .

אהבתי

מרתק סיפור מהחיים מדהים וכתוב ברגישות אמנון טוקר

מצויין

אהבתי. חנה הרצוג

אהבתי את הסיפור המרתק. למרות שאין בו דרמות, הייתי דרוכה בעניין שהלך והתגבר מפרק לפרק, ורציתי לדעת מה יקרה בפרק הבא. הבנתי את הלהיטות של הגיבורה לחיות עם הגבר שהיה מעשי ויציב . למרות שהסיפור לא מתעכב על הרגשות שלהם אחד לשנייה ולא חושף במיוחד את רגשותיו של אלי, הם נשארו כתעלומה על אף הסיפור האינפורמטיבי. ואז ברגע השיא, בסיום, מתגלה רגש האהבה, יחד עם תחושת ההחמצה. הרגשה זו מלווה אותי, ואני עדיין מנתחת פרטים ומעלה תובנות.

סיפור מרגש כתוב בהומור וכאב נותן מקום להזדהות ואמפטיה

שלום ! סיפור חיים זוגי הכתוב בצורה מענינת ומרגשת תוך יצירת מצב שלא ניתן אלא להתחיל בקריאת היחסים הנוצרים בין בני הזוג ,ההתלבטויות, החוויות המשותפות תוך תאור שלא ניתן להיפרד מהקריאה בהתחלת הסיפור ועד לשורה האחרונה! חמוטל ,אשה חכמה ,בעלת נסיון חיים שהצליחה בדרכה לרתק אותי!! מומלץ לקריאה!

מתחילתו הסיפור טומן הפתעה. ההתקדמות בקשר אידילית מידי. הסיפור מסופר אמנם מנקודת מבטה של האישה. לגבר אין כמעט קול משל עצמו. אנחנו יודעים על רגשותיו בשורה האחרונה בעקיפין, היה משוגע מאהבה. הוא משתקף כמי שלרוב משתף פעולה עם הרצונות שלה ומידי פעם מגביר את קולו. היא לכאורה עוברת שינוי. יוצאת מעולמה המוכר ספק בטוח ולומדת ליהנות מזוגית שמתפתחת בהדרגה לא תמיד נאמנה לעצמה. תהליך אולי מתיש במאמץ להסתגל לאורחות חיים לא בהכרח לטעמה. בני זוג בפרק ב נושאים שק פחמים. מה שנראה בסדר חשוד.

יצירה מרתקת ואמיתית, מציאות ודמיון, יצריות וחיפוש, פנים וחוץ, רגישות של אישה, וגבר! תמצית חיים.

סיפורה של חמוטל כתוב באופן רגיש ומרתק. היא עוסקת בנושא חשוב שלא מרבים לעסוק בו בכלל ובספרות העברית בפרט. הכתיבה על נושא זוגיות מאוחרת חשובה ומעניינת. כפסיכולוגית קלינית הנפגשת עם אנשים מבוגרים אני יודעת עד כמה העיסוק בנושא זה משמעותי. אני מודה לחמוטל על כתיבת סיפור בנושא זה. חמוטל היטבה לתאר את הדמויות ואת מערכת היחסים המתרקמת. מצפה בקוצר רוח לסיפר הבא שיתפרסם מאת חמוטל.

וואו! איזה סיפור רב שכבתי! כתוב בשפה ברורה, עם תכנית ישנה (אבל עם "בגדים" מודרניים) -- גברת פוגשת גבר, הם מנסים לבנות חיים משותפים, הגבר מאבד את האישה -- אבל באותו זמן, הסיפור מעלה מספר שאלות. האם אפשר למצוא אהבה בגיל שישים ויותר, עם כל החוויות שהתנסינו, עם כל הרגלים שיצרנו בחיינו עד עכשיו, אפילו כשאנחנו רוצים להתגבר עליהם? כמה פשרות אנחנו מוכנים לעשות כדי לפתח אהבה? הסיפור הזה מעלה את השאלות האלה. רק אנחנו יכולים לענות עליהם לעצמנו. או לא. אני ממליצה את הסיפור לכולם - גם לצעורים ולמבוגרים יותר.

אחרי שקראתי את הסיפור של חמוטל בר יוסף, לא הייתי בטוח איך הרגשתי. מצד אחד שמחתי לקרוא סיפור על מישהי מבוגרת שהצליחה להשתמש במידה חברתית בשביל הרפתקת אהבה. אבל מצד שני הייתי עצוב כי הדמות הראשית מצאה ״אותו״ באינטרנט, אבל היא לא הצליחה למצוא את אהבה. בנוסף, חשבתי שהיא אכן מצאה אהבה, אבל לא בתוך הסיפור, רק אחר כך. זו הסיבה שכל כך אהבתי את הסיפור. כמו השירים שלה, ובשירים של רוברט פרוסט, השפה של ״מצאתי אותו באינטרנט״ היא פשוטה וברורה, אבל מתחת לשפה זו, מסתתרום נימים נוספים שזורמים לכיוונים שונים. וזה כמו שפרוסט כתב, זה מה שעושה את כל ההבדל. אהבתי את הדו-משמעות שבסיפור.

פגשתי מציאות מוכרת.

אחר קריאת הסיפור יש קורא מושג ברור מאד על היחסים בין שני הגיבורים. זה סיפור שאפשר לקרוא אותו בתענוג ובמתח דעת את הסוף .

המשפט האחרון בסיפור מסביר את הסיפור כולו: הוא מחזיר את המספרת ואת הקורא לאירוע שהתרחש ׳לפני כמה שנים טובות׳, שבהן היא עצמה הייתה כבר בת שישים וחמש. לא כל כך צעירה, אבל כמהה לשותף בחיים, כדי למנוע ממנה לזלול קוביות שוקולד בכל ערב.חוששת מהתאהבות בגלל ניסיון עבר שאיננה מפרטת, אך מסתבר שישנם גם צאצאים. היא איננה חוששת לנתח את אישיותה הגורמת לה להתנגשויות עם אחרים, כגון השכנים מלמעלה, ועד לרגע של התפרצות שהביא לסיום כל האירוע המסופר. כל ההתרחשות הפנימית מתחוללת בפחות משבוע, גבולות הסיפור. נפלא!!!

סיפור כתוב בצורה מרותקת. זה מרגיש כאילו הסופרת כותבת על משהו שקרה באמת ולא משהו בדיוני. את הסיפור יכול לעודד ולעזור קוראים שנמצאים במצב דומה. הכתיבה של חמוטל בר-יוסף נותנת כוחות נפשים,כוח לחיינו. תודה!

הספור מדהים, ארוג בשום שכל וטוב טעם, ברגישות ובתובנה אנושית. התמיהות על מהותה של אהבה, של קשר בזוגיות ושל כנות בין אדם לזולתו ובין אדם לעצמו השאירו אותי עם הרבה שאלות למחשבה. ובזה אני רואה עיקרו של ספור טוב. תודה שזיכית אותי בקריאתו.

לכאורה, זהו סיפור בנאלי על אשה "בגיל מתקדם" הכמהה למגע וגבר שמניעיו לקשור את חייו בחייה אינם ברורים. אולם טיפולה המיומן של חמוטל בר יוסף בחומרים הנדושים, מגביה את קומתם ומעניק להם עומק ועוצמה. זהו סיפור על אהבה וחושך - חשכת הבדידות, הנואשות, הביקורת העצמית שאינה פוסקת, כמו גם הביקורת כלפי האחר. נושאים רבים עולים מתוך הסיפור מכמיר הלב הזה, הספוג כולו כנות עד כדי התאכזרות עצמית, אירוניה חדה ואבחנות פסיכולוגיות דקות. גבריאלה של חמוטל בר יוסף אינה דמות אהיבה, אך היא מרתקת, אמיצה ונוגעת ללב. דווקא אלי, הנחות ממנה, כביכול, במעמדו החברתי וביכולותיו האינטלקטואליות, זוכה לחיבת הקורא/ת. שורת הסיום של הסיפור מהפכת את הסיפור כולו, ומוכיחה כי כל מה שידענו על אלי היה נגוע בתובנותיה המוטעות של גבריאלה. ובכל זאת, את גבריאלה אני מחפשת. בבקשה, חמוטל בר יוסף, המשיכי לספר לנו את קורותיה.

סיפור מעורר מחשבה ומרגש

נהניתי הנאה מרובה

סיפור שמתחיל מתוך הבדידות ומסתיים בבדידות. המספרת מדגישה את העליונות שלה מול מתקן הטלוויזיות. הרגשתי מהתחלה שהיחסים ביניהם לא יהיו משהו. הכתיבה קולחת, הסיפור עדכני מאוד על חיםוש הקשרים בעולמנו ועל ההסתבכויות הבלתי נמנעות. השאלה אם בכלל קיימת התאמה מוחלטת בין המינים היא שאלת מיליון הדולר! יפה מאוד חמוטל, לא משנה עם מי אתה נמצא כנראה שקיים פער בין החלומות לבין המציאות. וגם לא כל כך הרגשתי אהבה בסיפור כמו הזדקקות של האישה שיהיה מישהו פונקציונלי ולא יותר.

סיפור יפה ומקסים. העדינות פורחת בין המילים. רגעים קטנים של חסד. מומלץ,

לא יכולתי להפסיק באמצע! מלא כמיהה ועצב! כמו החיים עצמם!

חמוטל עיצבה גיבורה שיחס הקוראים אליה אמביוולנטי, מצד אחד מעוררת הזדהות בכמיהתה לקשר, מאידך יחסה לשכנים (האקדח במערכה הראשונה...) מעורר אנטגוניזם כלפיה. כמו כן חמוטל מצליחה ליצור מתח הנבנה על תבניות מוכרות של קשר זוגי ולנתץ אותן. הגיבורה אינה נכנסת לקשר הרסני עם בן זוג מתעלל, בן הזוג לא עושק את הגיבורה ומנצל את תמימותה. סיפור מעורר מחשבה שעוד אחזור כדי לגלות בו רבדים נוספים

אהבתי מאוד- המצרף הזוגי, הלא מתקבל על הדעת, שעל פניו לא יכול אפילו להתחיל קורם עור ומתפתח רק בזכות כתיבתה הראליסטית ותובנתה של חמוטל - סופרת חדת עין שאנושיותה מתובלת בחיוך מחד ובדמעה מגיסא. חמוטל יצרה מפגש מרתק בין שני עולמות מוסיקליים הקלאסי והמזרחי. זהו סיפור סוחף מנקודת מבט נשיית מובהקת כיצד הצורך בקשר אנושי, בחום, ממיס הבדלים ולו גם לזמן מסוים. המשפט האחרון, המפתיע, מקפיץ את הטקסט לתובנה נוספת. תלמה דינשטיין

אהבתי את הסיפור ונשאבתי לתוכו.מלכתחילה היה לי ברור שבניגוד להצהרתה המספרת מחפשת אהבה וכמהה אליה.הקשר בן השנה עם חיים מוכיח.המספרת נותנת לקורא תחושה ברורה שגם אלי מעוניין באהבה ובקשר המתפתח יש הרבה מן הטוב. על כן הסיום הכמעט בוטה מאכזב - התעוררו בקורא ציפיות אחרות. מאד אהבתי את השילוב של תיאורים מן העולם המוסיקלי של המספרת.כמו כן אהבתי במיוחד אצל אלי את מסירותו לאימו.

לא יכולתי להפסיק לקרוא מלא כמיהה ועצב כמו החיים נשארתי עם הרבה על מה לחשוב בקשר ליחסים שנרקמים בין איש ואישה

מקסים

שלום חמוטל ,כל כך נהנתי לקרא את הספור הנפלא שפרסמת באינטרנט.מהנה מלא הומור,ונמצא בקרביים של החיים ,תודה.

סיפור נהדר. כתוב נפלא ונוגע ללב. לפעמים כול אחד מאיתנו הוא גבריאלה, שלא מסוגלת לאחוז באושר. ממליץ מאוד

נהניתי מאד. הסיפור שוטף וכיף לקריאה, והדמויות מעניינות ונוגעות ללב.

סיפור קצר על החיים האמיתיים אחרי שהחיים מתחילים. יפה מאוד.

אהבתי מאוד

אהבתי מאוד את הסיפור וקראתי אותו בנשימה אחת. תיאור עדין ורגיש של שני אנשים כל כך שונים. התייחסות מרתקת של המספרת למודעות הגבוהה שלה לכל תגובה או חוסר תגובה. תיאורים מדהימים של נפשות הגיבורים המחפשים קצת חום ואהבה. ממליצה בחום על הסיפור.

"מצאתי אותו באינטרנט" כך פותחת סופרת מוכשרת סיפור, שהקורא חש צורך עז לקרוא. סיפור עשיר באין סוף רבדים שללא פרטי הפרטים של הגיבורים, המקומות וההתרחשויות, לא היה הסיפור סיפור, אלא דיווח. סיפור על זוגיות בלתי אפשרית שבכל זאת מתממשת וקורמת עור וגידים ומתפתלת ומסתבכת. ופעם אתה כקורא מזדהה עם הגיבורים ופעם אתה נדהם מהתנהגותם ואפילן בז להם. וכל הרקע כל כך אותנטי ומדבר אליך ואתה יודע שיש בסיפור אמת ומאידך הוא דמיוני ובלתי אפשרי לגמרי ואתה רוצה לדעת מה עלה בגורל הזוגיות אני יודע, ממליץ לכם לקרוא.

נכבשתי. התמונות, הרמיזות, הדמויות, כל כך נוגעות. כל כך אמיתיות. כל כך אנחנו. לא רציתי להפסיק לקרוא לרגע,השתעשעתי, התעצבתי, קיוויתי. בשבילי.

זה עתה סיימתי לקרוא את הסיפור ברצף אחד. מאד אהבתי אותו, ואני על סף דמעות לגבי הסיום. תוך כדי קריאה "דיברתי" בדמיוני על כל מיני דברים משותפים: להיות אחת עם השטח בטבע, הצורך לדבר בעברית נמוכה כדי להיות מקובלת, וכמובן - כל אותן אי התאמות בזוגיות, בחברות, בהורות, ובעצם עם כל אדם... הסיפור נפלא. הזרימה והמשלב... תודה רבה (מבחינתי כבר זכית בפרס!)

סיפור מושך, אותנטי,לעיתים מטריד ויחד עם זאת חושני עם דוק של רוך.. הו נפש האדם ובעיקר זו של האשה המתפתלת בין דיוק נוקשה והרצון העמוק להתעגל באהבה.. דווקא בגלל ההישתנות הזו והתחושה שאין במה להיאחז עד הסוף המריר,קשה להניח לסיפור.. פשטות ומורכבות משתרגים כחיים עצמם.

יצירה ספרותית מקורית, הסופרת מעורה היטב בחברה הישראלית, היא כותבת מתוך ידע ומתוך הבנה לקונפליקטים החברתיים התרבותיים בתוך החברה היהודית, כמו כן היא כנה בהבעת הרגשות האנושיים בתוך הסיפור, גם האהבה כמו שהיא מובעת בתוך הסיפור, היא אהבה בתוך הארץ, ולא מחוצה לה, יש בה המון אנושיות והאנושי בכלל, אבל גם מהמקומי. סיפור גם מלא ידע בספרות העולמית שהשחילה הסופרת לתוך הסיפור, נהניתי מקריאת הסיפור.

סיפור אהבה בלתי רגילה -- דיוקן כפול של שני אנשים שונים זה מזו, הבאים מרקעים שונים, והאינטרציות הלא-פשוטות ביניהם. הסיפור גם עשיר בפרטים ותמונות, הוא מצחיק ומעציב. הסוף הפריע לי -- לא לגמרי הבנתי את התגובות של המספרת באפיזודה הסופית, שקצת החרידו אותי -- אבל זה לא גורע מחיות הסיפור.

סיפור אנושי נוגע ללב, שזור בהומור ובתבונה כתוב בכשרון רב.

כתיבה עשירה וטובה,בהחלט ראוי לפירסום

סיפורה של חמוטל בר-יוסף פשוט מדהים, כל כך אמיתי! הדמויות של גבריאלה, אלי ואימו ממש חיות לנגד עיני הקורא. הסיפור בנוי כולו כווידוי של גבריאלה מהנברוזות שתוקפות אותה בבדידותה, דרך רגעי האושר במחיצתו של אלי ועד לשלב בו היא מאבדת שליטה על עצמה לקראת סוף הסיפור, שבו מתרחשת הפרידה. יש בסיפור יכולת מרשימה של תיאור המתרחש בנבכי הנפש.

סיפור מלא הומור ומעורר מחשבה. מי הם באמת הגברים (והנשים)? האם כל הסטריאוטיפים שאנחנו נאחזים בהם באמת שרירים וקיימים? מהי אהבה והאם היא קיימת גם אחרי גיל 60? הסיפור קולח ומשעשע, יש בו קריצה אבל יש גם משהו עצוב ונוגע ללב. היא לא רוצה להתאהב, אבל למה? אולי יש שלב שכבר לא צריך את זה? אהבתי במיוחד את הסצנה של המפגש עם האמא, את הסחרור שסביב לסדר הפסח וגם את הסוף. כמה אני רוצה לפעמים לעשות בדיוק את זה: לקחת את שקית הזבל, לעלות למעלה ולזרוק אותה בפרצוף של השכנים! קריאה נעימה!

חמוטל בר יוסף שוב מטיבה לתאר את הדמויות שלה ואת הרגשות כווירטואוז, בעדינות, בדיוק ובאהבה רבה. קראתי את הסיפור האנושי והרגיש שהפגיש את שני גיבוריה, שונים, אבל כמו כל אדם, שניהם מחפשים וזקוקים לקשר ולאהבה. תודה לך על הסיפור המרגש כל כך.

סיפור טוב. מושך לקרא. הוא קריא וקליל לכאורה אבל הוא נוגע בעומק, יש בו חיוניות (ויטאליות). החיים לא נגמרים בגיל כלשהו כל עוד יש תאוות חיים למרות הקשיים והאכזבות.